<h1>ראבי"ה סימן שפ"ה</h1>
<h2>דף מב:</h2>
ומצאתי בפירוש רבינו יהודא ברבי נתן מפי רבו רבינו שלמה ברבי יצחק שפסק מכאן ספינה הנכנס בה מבעוד יום מותר לילך [בתוכה] בשבת, אף על פי שהספינה מפליגתו חוץ לתחום, ובלבד שלא יצא מן הספינה בשבת, דהא אמרינן [מ"א ע"ב] מי שיצא חוץ לתחום אין לו אלא ארבע אמות. וכל הספינה היא לו כארבע אמות, כיון שנכנס בה מבעוד יום ושבת באויר מחיצות של ספינה, דהכי אמרינן בגמרא כי אמרינן כל הבית כארבע אמות היכא דשבת באויר מחיצות. ולפיכך נהגו לכנוס בה מבעוד יום, ולקנות להם שביתה, כדי שתהיה להם הספינה כארבע אמות. מיהו מותר להפליג בשבת עצמה, אבל משיצא חוץ לתחום אינו זז מארבע אמותיו, ואין הספינה לו כארבע אמותיו, הואיל ולא שבת באויר מחיצות. כך נראה למורי שיחיה. עד הנה יסודו. ואני יואל תמיה. לפי דבריו סבירא ליה דהילכתא כשמואל בדיר וסהר הואיל ולא שבת באויר מחיצות, והוא כתב בענין מברכתא [מ"ז ע"ב] דמשמע דסבירא ליה לרבינו שלמה כרב. ונראין ודאי דברי האלפסי דהילכתא כרב בכולהו, ולא בעינן שבת באויר מחיצות. ואני לא יכולתי להכריע היתר גמור לכנוס לספינה בשבת, כדברי רב, דהא תניא לעיל [ל"ח ע"ב], וברייתא היא בתוספתא פרק י"ו דשבת, לא ילך אדם בסוף שדהו לידע מה היא צריכה כיוצא בו לא יטייל אדם עד פתח מדינה כדי לכנוס למרחץ למוצאי שבת. וברייתא דא עיקר, כדמוכח בפרק בכל מערבין [מ' ע"א]. וכל שכן לכנוס בשבת דאסור, דאפילו להמתין על התחום אסור, משום הוכחה דדמי כמכין משבת לחול, וכל שכן לצאת ממש. ומיהו [מהא] דתניא בפרק קמא דשבת [י"ט ע"א] אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם לשבת וכו' אין לאסור, דההוא אינו משום איסור תחום, אלא משום שמתפחד אדם בכניסתו בים, כאשר פירש רבינו יצחק אלפסי. וזה לשונו יש מי שאומר, והיינו רבינו חננאל, הא דתניא אין מפליגין בזמן שגוששת ואין במים עשרה טפחים [ו]משום גזירת תחומין נגעו בה, אבל למעלה מעשרה לא גזרו, ומשום הכי נהגו להפליג בים הגדול. והאי טעמא פריכא הוא, דאם כן הוה ליה למיתני אין מפליגין בספינה קטנה, ואמאי תני ספינה סתם, משמע אפילו גדולה. ועוד מאי איריא שלשה ימים, אפילו טפי נמי. ועוד לדבר מצוה אמאי קתני דשרי, והא העמידו דבריהם במקום עשה, כדתנן [פסחים צ"א ע"ב] [אונן] טובל ואוכל פסחו לערב אבל לא בקדשים [ומפרשי] משום שהעמידו דבריהם במקום עשה. אלא היינו טעמא שאין מפליגין משום עונג [שבת] שלא יבטל, שכל שלשה ימים הוה ליה שינוי וסת משום נענוע הספינה, כדכתיב יחוגו וינועו כשכור, ולא יכלי למיעבד עונג. ולאחר שלשה ימים הוה להו נייחא, ובעו מיכלא, ומקיימי מצות עונג. ולדבר מצוה שרי, משום דפטירי מעונג, דהעוסק במצוה פטור מן המצוה, ותנן [סוכה כ"ה ע"א] שלוחי מצוה פטורים מן הסוכה. והוא הדין שאין צרין על עיירות של גוים פחות משלשה ימים קודם לשבת, משום פחדא, ומבטלי עונג מלאכול ולשתות, ולבתר שלשה ימים פרח פחדייהו. עד כאן יסודו. ונראין לי דבריו. דלפירוש רבינו חננאל פשיטא ליה שאין תחומין למעלה מעשרה, והא לא איפשט בתלמוד [מ"ג ע"א]. ותו דלדבריו מוקי דברייתא לא מיירי בים, [ושגגה] היא, דבירושלמי [שבת פ"א ה"ח] איתא הכי אין מפליגין לים הגדול לא בערב שבת ולא בחמישי בשבת בית שמאי אומרים ברביעי ובית הלל מתירים. ומה שכתב רבינו אב"ן דהא ברייתא דאין מפליגין בית שמאי היא, [י"ז ע"ב] אישתמיטתיה הא דירושלמי, דאפילו בית הלל היא. ויש לפרש דווקא לים הגדול אסור להפליג משום עונג, אבל בשאר נהרות אין פחד ואיכא עונג, ושרי להפליג אף שלא במקום מצוה. אי נמי [נראה] דרוב בני אדם [אינם], הולכים כי אם להרוויח מזונות, והיינו מצוה, כדתניא באלו מגלחין [מו"ק י"ד ע"א] מתניתין דלא כרבי יהודה דתניא ר' יהודה אומר הבא ממדינת הים לא יגלח מפני שיצא שלא ברשות אמר רבה לשוט דברי הכל אסור, פירוש לטייל, למזונות דברי הכל מותר, דהיינו ברשות מצוה, כי פליגי להרויחא, שלא יהיו מזונותיו מצומצמות, וקיימא לן כסתמא דמתניתין דמדמה לה למזונות. הילכך כשיוצאים להרווחה שרי אפילו בים הגדול, כדתני בברייתא [י"ט ע"א] במה דברים אמורים בדבר הרשות אבל לדבר מצוה מותר וכו'. וההיא ברייתא איכא בתוספתא בפרק כל כתבי [פי"ד], וקתני אין מפליגין לים הגדול וכו', ומסיים ספינה הבאה לים אין יוצאין ממנה ליבשה אלא אם כן היו בתוך התחום עד שלא החשיך ומעשה ברבן גמליאל וכו'.
<h2>דף מג.</h2>
כתוב בפירוש רבינו חננאל. אף על גב דרב ושמואל הילכתא כוותיה דרב באיסורי, בהא קיימא לן כשמואל, דתניא כוותיה חנניה אומר וכו' עד הלכה כרבן גמליאל בספינה וכו'. ורבינו רבי יצחק האלפסי הביא דברי פירוש רבינו חננאל, וכתב ואנן לא סבירא לן הכי, דמהא ברייתא לא גמרינן מינה אלא דפליגי רבן גמליאל ורבי עקיבא, אבל סיוע לחד מינייהו לא גמרינן מינה, דקיימא לן [ב"ב ק"ל ע"ב] אין למדין הלכה לא מפי משנה ולא מפי תלמוד. וכי תימא האי מכריע הוא, ואמרינן בפרק כירה [שבת ל"ט ע"ב] כל מקום ששנים חולקין ואחד מכריע הלכה כדברי המכריע, הא אמרינן התם הני מילי במתניתין אבל בברייתא לא. ועוד אחי אביו של רבי חנניה הוא רבי יהושע, והיאך יהא הוא החולק והוא המכריע. הילכך הדרינן לכללא [דידן] הילכתא כוותיה דרב באיסורי. ועוד אמרינן לקמן [מ"ד ע"א] בענין נחמיה אי סלקא דעתך בדמלו גברי עסקינן הא אמר רב הלכה כרבן גמליאל בדיר וסהר ובספינה, דאלמא הילכתא כרב. עד כאן יסודו. ועוד הוסיף מורי שב"ט להביא ראיה דאמרינן לקמן [מ"ז ע"ב] לענין מברכתא וכו' דכולה מברכתא כארבע אמות דמיא ופירש רבינו שלמה טעמא דדמי לנתנוהו בדיר וסהר במהלך את כולה, ופסק רב כרבן גמליאל, והוא הדין לעיר [שיש לה מחיצות], אלמא שעבד רב[א] עובדא כרב. עד כאן יסודו.
